הפרדוקס בגירושין

טעות נפוצה היא לחשוב שאם לא הצלחתם לדבר ביניכם בנישואין ורבתם על כל דבר- אזי בטח לא תצליחו לדבר ביניכם בגירושין.

אז זהו-שלא נכון הדבר !

פעמים רבות אני פוגשת זוגות סקפטים המגיעים לחדר הגישור כי הם לא אנשים של מלחמה, כי הם באו להוכיח לעצמם שניסו, כי הם נשלחו מבית המשפט לנסות תחילה להפרד בגישור- לפני שינהלו מלחמה בין כותלי בית המשפט .או כל סיבה אחרת….אבל, הם לא באמת מאמינים כי דווקא עכשיו כשהשבר עמוק כל כך, יצליחו לעשות את מה שלא הצליחו לעשות עוד כשהיו נשואים, כשעדיין אהבו, כשהיו להם חלומות משותפים. הם מגיעים לעיתים כדי להשקיט את הקול הפנימי שמזכיר להם כי ילדיהם תלויים בהם ועליהם לעשות ולהשתדל בשבילם.

אני מודעת למגוון הסיבות האלו אך בסופו של דבר אני זוכרת כי הם באמת בוחרים להיות שם. בוחרים לתת הזדמנות לעצמם לנהל את הקונפליקט בחייהם ולא שהקונפליקט ינהל אותם.

אז מה מצפה להם? מה קורה אצלנו בחדר הגישור שהם מצליחים בסופו של דבר להגיע להסכמות? שהם מסוגלים לדבר ביניהם ?( לחלקם זו הפעם הראשונה) נראה שמה שעושה את ההבדל זה עניין האחריות.

דווקא מהמקום של הפרידה, השבר והאובדנים שהם חווים, הם מבינים שהאשמות ושיפוטיות, כעס ורצון להוכיח ולנקום – יגרמו להחמרה במצב וישפיעו על היכולת שלהם לשקם את חייהם- כל אחד בנפרד. הם מבינים שזו לא עוד מריבה מתוך רבות שחוו אלא זה ממש "המערכה הקריטית בהצגה של החיים שלהם " ( מגושר ניסח את זה כך וזה בהחלט מדבר בעד עצמו ). ברגע שהם לוקחים אחריות ומשלימים עם המצב, הם מבינים שהתקשורת שהייתה ביניהם בעבר, צריכה לקבל גוון אחר. משם הם תופרים לעצמם את השינוי, ההסכמות, הוויתורים ( הנעשים ממקום של בחירה וכוח ) ומשם הדרך להסכם כתוב שיצליחו ליישם, קלה יותר .

אני רואה כאלו שצומחים מהמשבר, כאלו שבוחרים לעשות שינוי ,שהרבה זמן רצו לעשות. אני רואה אותם מופתעים לגלות שהם מסוגלים לזה. מסוגלים לתקשר ביניהם. מסוגלים אחרת.
אז כן- יש בהחלט אפשרות כזו -אתם בהחלט יכולים להשיג בגישור בגירושין, את מה שלא הצלחתם להשיג כשהייתם יחדיו.